‏הצגת רשומות עם תוויות מוסיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוסיקה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 23 באפריל 2011

נגינה בגיל צעיר תורמת לחיים שלמים



תרגול של שעות על גבי שעות בנגינה על פסנתר יכול להיות נטל על ילדים רבים, אבל עם העבודה הקשה מסתבר שמגיעים התגמולים.

מחקר חדש מצא כי לימוד ונגינה בתור ילד יחדד את החושים אצל האדם גם כשיזדקן.
גימלאים שהיו נגני פסנתר, חליל, קלרינט ושאר כלי נגינה, נמצאו עדיפים בהרבה במבחני אינטלגנציה שנערכו בגיל מתקדם, ביחס לשאר האוכלוסיה.
וככל שהם ניגנו במשך זמן רב יותר בצעירותם, כך התוצאות היו טובות יותר בזקנתם.

"החדות של האדם מתכהה במהירות במצבים כמו אלצהיימר", אומרת ברנדה פלאדי מאוניברסיטת קנזס, "הפעילות המוסיקלית לאורך החיים מהווה תרגיל קוגנטיבי מאתגר שעוזר למוח להכיל אתגרים קוגנטיביים להמשך החיים, להבדיל מאנשים אחרים.
כשאדם לומד לנגן ומתמיד לאורך זמן, זה יוצר קשרים במוח שמפצים על ירידה קוגנטיבית בזמן שאנו מזדקנים".


על אף שנעשו מחקרים רבים שהראו כיצד נגינה משפיעה לחיוב על התפתחותם של ילדים, זוהי הפעם הראשונה בה נראה בבירור כי הדבר תורם רבות לאדם לאורך חיים שלמים.
המחקר כלל 70 מבוגרים בריאים בגילאי 60-83 שהתחלקו לקבוצות בהתאם לרקע המוסיקלי שלהם.
הנגנים היו טובים יותר מאלה שהגיעו ללא כל רקע מוסיקלי, ובהפרש ניכר.
צריך להבהיר שכל הנגנים היו חובבנים בלבד, שניגנו לא יותר מ-10 שנים, ועדיין היה מדובר בנקודת פתיחה מדהימה.

במחקר שבחן יכולות קוגנטיביות בין מוסיקאים מקצועיים לבין החובבים, נמצאו הפרשים קטנים וזניחים, מה שמראה שעצם הרקע המוסיקלי הוא שקובע ואורכו הוא פרמטר זניח יותר.

ד"ר פלאדר הוסיפה: "בהתבסס על מחקרים קודמים ועל המחקר שלנו, אנו מאמינים כי השנים בהן הידע המוסיקלי נרכש הן קריטיות. ככל שהגיל צעיר יותר, כך ההשפעה גדולה וטובה יותר.
יש תקופות מכריעות שבהן במידה והמוח משפר את הלמידה ומחזק את הצד הקוגניטיבי, הדבר בעל השפעה גדולה וחיונית על התפתחות המוח בעתיד".

יום רביעי, 12 בינואר 2011

השפעת המוסיקה על המוח


בין אם אלה הביטלס או בטהובן, אנשים אוהבים לשמוע מוסיקה מאותן הסיבות שהם אוהבים לאכול או לקיים יחסי מין: זה גורם למוח לשחרר כימיקלים הגורמים להנאה ורגיעה, לפי מחקר חדש.
המוח מעורב גם בציפייה לרגע מוסיקלי אהוב במיוחד וגם תוך כדי שמיעתו, מצאו החוקרים.
דומפין
מחקר קודם דיבר על תפקיד הדופמין, חומר שתאי המוח מפרישים על מנת לתקשר אחד עם השני. אך המחקר החדש, שסרק מוחות של אנשים בזמן שהאזינו למוסיקה, הראה שזה קורה ממש בזמן ההאזנה. בעוד הדופמין בדרך כלל עוזר לנו לחוש את תחושת העונג בזמן האכילה או קיום יחסי מין, הוא גם מסייע בייצור סמים בלתי חוקיים. זה פועל על מעגלים מסויימים במוח.
הקשר לדופמין עוזר להבין מדוע מוסיקה מקובלת כל כך בכל התרבויות, כותבים רוברט זאטור ווולורי סאלימפור מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול.
"המחקר השתמש רק במוסיקה אינסטרומנטלית, והראה שאין צורך בקולות כדי לייצר את תגובת הדומפין", הם אמרו, "יקח עוד זמן ללמוד כיצב הקולות עשויים לתרום לאפקט ההנאה".
המחקר נעשה על ידי סריקת המוח של שמונה מתנדבים שנבחרו בגלל הרגשת צמרמורת מרגעים מסויימים בשירים אהובים, דבר שנתן לחוקרים הזדמנות לבדוק כיצד המוח מגיב לציפייה לקטע האהוב.
התוצאות הראו שאנשים שנהנים ממוסיקה, אפילו שהם לא חשים צמרמורות, משחררים גם הם דופמין.
סריקות PET הראן שמוחם של המשתתפים במחקר פלט יותר דופמין באיזור הנקרא הסטריאטום בעת האזנה לחלק האהוב, מאשר בעת האזנה לחלקים אחרים במוסיקה. סריקות MRI הראו מתי ואיפה זה קרה.
הסטריאטום
פליטות הדופמין התרחשו בשני חלקים של הסטריאטום. בחלק אחד במהלך 15 השניות שקדמו לחלק האהוב והמרגש, ובחלק אחר כאשר החלק הזה סוף סוף הגיע. זאטור מסביר שזה הגיוני: "האיזור של הציפייה מקושר על חלקים של המוח שמעורבים בביצוע תחזית לעתיד ותגובות לסביבה, בעוד שהחלק שמגיב לחלק האהוב קשור למערכת הלימבית של המוח, אשר מעורבת עם הרגש".
המתנדבים במחקר בחרו מגוון רחב של מוסיקה - מהקלאסית, ג'אז, פאנק, טנגו ועד חמת חלילים. הפופולרי ביותר היה הפרק השני של הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
מאחר והם הכירו את המוסיקה לה הם מקשיבים, לא ניתן היה לדעת אם התגובה של הציפייה הגיעה מהזכרון של האנשים של אותה המוסיקה, או מהריגוש הטבעי של האנשים המחכים שהמוסיקה תתפתח.
בעוד שלמומחים היו אינדיקציות עקיפות לגבי שחרור הדופמין בזמן שמיעת המוסיקה, הגיע המחקר הזה וביסס את טענותיהם.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...