‏הצגת רשומות עם תוויות המצאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות המצאות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 17 בינואר 2011

החומר המוצק הקל בעולם

מאת אורן דותן יום שני, 17 ינואר, 2011
כשמדובר בחומרים עתידניים שהופכים למציאות, אין ספק שהאירוג'ל (Aerogel) נמצא איפשהו בראש הרשימה. החומר, הדומה להולוגרמה מסרטי מדע בדיוני, אמנם הומצא לפני כמה שנים אבל הוא עדיין מתפתח לכיוונים חדשים כל הזמן ועדיין לא זכה לפופולריות הציבורית הראויה לו.
האירוג'ל משלב כוח מדהים ושטח פנים גדול בצורה יוצאת דופן, ובשל שקיפותו הוא זכה לכינוי "עשן קפוא". הוא החומר המלאכותי המוצק בעל צפיפות החומר המרחבית הנמוכה ביותר הידועה, ובזכות מבנהו המיקרוסקופי, לחומר כמה תכונות ייחודיות, בהן כושר בידוד גבוה ושטח פנים רחב.
האירוג'ל הומצא לראשונה בשנת 1931 על ידי הכימאי, סטיבן קיסטלר, על בסיס סיליקה ג'ל. כיום נעשה בו שימוש בתחומים שונים – בתעשיות הקוסמטיקה והצבעים, בכימיה ואף בחקר החלל.
זה באמת נראה כמו עשן קפוא. צילומסך מתוך: gizmag.com
אירוג'ל נוצר כשהנוזל בתוך הג'ל מוחלף בגז. כתוצאה מכך נוצר חומר מוצק בעל צפיפות נמוכה ביותר, ובעל כושר בידוד תרמי מעולה. אירוג'ל מכונה לעתים "עשן קפוא" או "אוירמוצק", והתחושה בנגיעה בו דומה לנגיעה בקצף מוצק. את הנוזל בג'ל מייבשים בתהליך שנקרא "יבוש סופר-קריטי". התהליך מבוצע מעבר לנקודה הקריטית של הנוזל וכך נמנע המעבר ממצב צבירה נוזלי לגז, כפי שקורה בייבוש רגיל. התהליך מאפשר להוציא את הנוזל מהג'ל מבלי למוטט את המבנה המוצק שלו, כפי שעלול לקרות באידוי.
האירוג'ל הראשון נוצר מסיליקה ג'ל ומאוחר יותר גם מסוגי ג'ל המבוססים על אלומיניום, בדיל, ופחמן. אירוג'ל מבודד בשל העובדה שלא מתקיים בו אף אחד משלושת המאפיינים הדרושים להעברת החום – הסעה, הולכה וקרינה. רוב החומר הוא גז, הידוע כמוליך גרוע של חום. בנוסף, הסיליקון עצמו הוא מוליך גרוע של חום. אירוג'ל המתבסס על פחמן יוצר בידוד בזכות היכולת של הפחמן לספוג קרינה אינפרה אדומה, שמקורה בחום. כמו כן, מבנה הסריג של החומר מונע מן האוויר בתוכו לנוע ולהעביר חום (תהליך הידוע כהסעה).
מרגיש עתידני. צילומסך מתוך: boingboing.net
האירוג'ל משמש לציפוי חלונות, בשל כושר הבידוד הגבוה שלו, כחומר ניקוי סופח חומרים כימיים בשל שטח הפנים הגדול שלו, כחומר נושא לזרזים בתהליכים כימיים, כחומר עיבוי בתערובת צבעים, כחומר מילוי לשמיכות וכבידוד בחליפות צלילה וחליפות חלל. בנאס"א משתמשים באירוג'ל לתפיסת חלקיקים בחלל החיצון לצורכי מחקר.
כעת האירוג'ל עושה דרכו גם לתחום המוליכים למחצה. החידוש האחרון בתחום הוא אירוג'לים מסוג נצפמ"ק – ננו-צינורות פחמן מרובי קירות (MWCNT – Multi-Walled Carbon Nanotube). כשמשלבים את הג'ל עם חלקיקי פלסטיק הוא הופך לגמיש יותר וגם הופך למוליך מצוין ולחומר שימושי ביותר בתחום האלקטרוניקה.

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

חדש: בגדים לריסוס על הגוף



מאת אורן דותן יום חמישי, 14 אוקטובר, 2010
להתלבש זו כזו טרחה: צריך לבחור חולצה ומכנסיים, להרים את הידיים מעל הראש ולהסתבך עם השרוולים והצווארון, להתכופף ולריב עם המכנסיים ומי יודע מה עוד עלול להיתפס במקום הלא נכון. ובכן, לא עוד! זה נשמע כמו בדיחה גרועה או כמו איזו המצאה שתזכה במקום שלישי באיגנובל אבל מהנדס החלקיקים, פול לקהאם, ומעצב האופנה, מאנל טורס, מאמינים שבגדים לריסוס על הגוף יכולים לעשות מהפכה.
השניים פיתחו את המוצר האולטימטיבי לעצלנים ולחובבי הלטקס והבגדים הצמודים (שני טיפוסים שאי אפשר שלא לאהוב) – תרסיס המשחרר חלקיקי סיבים צבעוניים הנצמדים לעור ומתקשים במהירות כך שמתקבל בגד גוף המותאם בדיוק לצורת הגוף. את הבגד ניתן לכאורה לפשוט וללבוש מחדש, אם רוצים. אבל זה קצת כמו לשטוף כוס חד פעמית.
חולצה לעצלנים חובבי בגדי גוף. צילום מסך מתוך Youtube.com
לבגדים המותזים יש עוד שימוש, חוץ מהכנת מסיכות מפחידות לחברים ויצירת קולקציה למטרידים מינית. לדברי הממציאים, ניתן לרסס גם תחבושת מאולתרת במקרה של פציעה. אב הטיפוס של הפיתוח מועמד לפרס בתחרות העיצוב השנתית של מוזיאון העיצוב הלאומי "קופר הייוויט". מצד שני הם מתחרים מול הקינדל, כך שסיכויי הזכייה שלהם לא גבוהים במיוחד. "רציתי ליצור חומר עתידני, מהיר ונוח", אומר טורס. "חזרתי לבסיס ויצרתי אריג שמתחבר ללא שזירה או תפירה".
המנצח בתחרות יוכרז היום – עדכונים חמים (ודביקים) בהמשך.

לוויסקי הזה יש טעם של פיפי



מאת אורן דותן יום שני, 30 אוגוסט, 2010
וויסקי מפיפי. תמונה מתוך האתר של גילפין: jamesgilpin.com
בדרך כלל כשחושבים על וויסקי מדמיינים אנשים קשוחים בפאבים אפלים או לפחות כמה אניני טעם שמדברים על טעם מעושן וניחוח פירותי, פחות עולה הקונוטציה של הפרשות גוף. אבל הוויסקי שהגה המעצב הלונדוני, ג'יימס גילפין, הנקרא "הוויסקי המשפחתי של גילפין", הוא למעשה המשקה הסקוטי המפורסם המיוצר משתן בעל ריכוז סוכר גבוה המופק, אם להשתמש בניסוח מעונב, מפיפי של חולי סוכרת מבוגרים, שלא לומר זקנים. לצורך הדוגמה, אחת הספקיות של גילפין היא סבתו.
בשאר המקומות בעולם, הוויסקי מופק על ידי זיקוק סוגים שונים של דגנים ומקור שמו מהשפות הקלטיות. במקור נקרא המשקה "ויסקי באה" שמשמעותו המילולית היא "מי החיים". כשחושבים על זה עכשיו, הוויסקי של גילפין נותן משמעות אירונית לשם.
גילפין, סוכרתי בעצמו, סינן את השתן בתהליך המשמש לסינון מים והפריד את הסוכרים, ששימשו בשלב מאוחר יותר להתססה. זה לא מפתיע שיצרן הוויסקי החובב לא מתכוון לשווק מסחרית את המשקה החריף הייחודי. מדובר בעיקרון בסוג של פרויקט אומנות אבל אם ממש תרצו לקחת שלוק, הוא יציע לגימות למבקרי תערוכת העיצוב שתיערך בלונדון בחודש ספטמבר השנה.
גילפין המאושר. תמונה מתוך האתר של גילפין: jamesgilpin.com

אנרגיה חלופית חלופית: חשמל מוויסקי ופיפי



מאת אורן דותן יום שני, 18 אוקטובר, 2010
אתה עוד תשנה את העולם. צילום: Gracinha Marco מתוך ויקיפדיה
בעוד העולם מנסה להיגמל מצריכת הנפט והפחם תוך שימוש הולך וגובר באמצעים חלופיים להפקת אנרגיה, יש גם מי שמחפשים דרכים מקוריות ולא רק יעילות לתרום את תרומתם. מדענים מאדינברו, בירת סקוטלנד, עובדים על ביו-דלק המופק מתוצרי לוואי של תעשיית הוויסקי, הענפה במדינה, וצוות מדענים אחר עובד במקביל על תאי דלק הפועלים על שתן.
הכימאים, שנוואן טאו ורונג לן, מבית הספר להנדסה ופיזיקה באוניברסיטת הריוט-וואט, הופכים פיפי לחשמל ומים נקיים עם מערכת תאי דלק ניסיונית. תאי דלק זו טכנולוגיה חדשנית, ויקרה להחריד, העושה לרוב שימוש בגזים דליקים כמו מימן או מתנול רעיל אבל טאו ולן יצרו אב טיפוס זול המבוסס על שתנן – תרכובת אורגנית המכילה פחמן, חנקן, מימן וחמצן שאנו מייצרים בגופנו ופולטים כל הזמן.
יש כמה יתרונות לשתנן כדלק: הוא מצוי בשפע, אינו רעיל, קל לשינוע (אם כי, קצת מגעיל) ועשיר בחנקן. לדברי האוניברסיטה, הרעיון להשתמש בשתנן עלה במוחו של טאו לאחר שראה כיצד הוא משמש כדשן במזרח סין, שם גדל. אב הטיפוס שפיתחו השניים מפרק שתן של בני אדם ובעלי חיים אחרים למים, חנקן ופחמן דו-חמצני ומייצר חשמל תוך כדי התהליך. סיבה נוספת שהפיתוח החדש זול יותר מתאי הדלק הקיימים היא שהוא לא משתמש בזרז העשוי ממתכות יקרות כמו פלטינה.
תאי הדלק יהיו שימושיים במיוחד במשימות ארוכות טווח בחלל, מתחת למים בצוללות או במקומות נידחים. בנוסף, המתקן מסייע לטיהור שפכים וכך עשוי לחסוך מיליונים לערים גדולות, שגם ככה מקימות מתקני טיהור. מרכיבי אב הטיפוס לא נחשפו אבל החוקרים מתכננים לבצע הדגמה פומבית של הטכנולוגיה כבר בשנה הבאה.
על פניו מדובר בפיתוח שיעניין את השוק הפרטי באותה מידה שיעניין את הצבא ואת סוכנויות החלל – רק צריך שהמערכת תעבוד כמו שצריך ולא יהיו נזילות. אולי בקרוב נראה משאיות שתן עומדות בפקקים, בדיוק כמו משאיות הדלק.
קחי, שכחת את מיץ התפוחים בשירותים. צילום מסך מתוך: discovery.com
מי שהרעיון דוחה אותו יכול להתנחם בעובדה שהמחקר להפקת אנרגיה מוויסקי עדיין בעיצומו. מדענים סקוטים הודיעו לפני כחודשיים שהם מצאו דרך להפיק אנרגיה מתוצרי לוואי של המשקה המקומי הפופולרי. בתחילה, רבים התרעמו שמדובר בבזבוז נוראי של וויסקי אבל התהליך שנחשף התברר כגאוני.
החוקרים ממהמרכז לחקר ביו-דלק באוניברסיטת נפייר, בראשם הפרופסור לביולוגיה מרטין טנגני, השקיעו את השנתיים האחרונות בניסויים על שני תוצרי לוואי של התעשייה: נוזל שהפיקו ממוצקי נחושת ודגנים משומשים אותם הפכו לסופר דלק אלכוהולי.
את דלק הוויסקי ניתן לערבב עם בנזין או סולר רגילים, בדומה לערבוב אתנול המתקיים כיום. המשמעות היא שמנועי בעירה הנפוצים ברוב המכריע של כלי הרכב בעולם לא צריכים לעבור שום התאמה או שינוי. בשלב זה החוקרים הגישו בקשה לרישום התגלית כפטנט ומתכוונים להקים חברה שתזקק את הדלק בכמות מסחרית.
החוקרים לא חשפו את התהליך המדויק אך סיפקו נתונים המדגימים כמה משתלם הוא יכול להיות. תעשיית הוויסקי בסקוטלנד מגלגלת 6.25 מיליארד דולרים בשנה ומפיקה מדי שנה מעל 1.5 מיליארד ליטרים של נוזל המופק ממוצקי נחושת, ו-187 טונות של דגנים משומשים.
כוח הוויסקי. צילום מסך מתוך: discovery.com
מי שכבר חיבר את השתן והוויסקי ביחד, ולא לשם הפקת אנרגיה, היה , ג'יימס גילפין, שרקח את "הוויסקי המשפחתי של גילפין" – וויסקי המיוצר משתן בעל ריכוז סוכר גבוה המופק, כלומר פיפי של חולי סוכרת זקנים. בתהליך, גילפין, סוכרתי בעצמו, סינן את השתן והפריד את המים מהסוכרים, ששימשו בשלב מאוחר יותר להתססה. יאמי. [
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...