עשרת המחקרים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה

פסיכולוגיה זה המחקר של המוח האנושי והתהליכים הנפשיים בהקשר של התנהגות אנושית וטבע האדם. כיוון שזהו נושא המחקר בפסיכולוגיה, אין היא נחשבת למדע "קשה", למרות שפסיכולוגים עורכים מחקרים ומפרסמים אותם בכתבי עת נחשבים. כמה מהמחקרים הפסיכולוגים שנעשו במשך השנים, חושפים דברים לגבי הצורה בה אנו חושבים ומתנהגים שכנראה אנו לא רוצים לאמץ אך הם בהחלט יכולים להוות חומר למחשבה. זה בהחלט משהו.

	1. בעל זבוב – תאורית הזהות הקבוצתית. ניסוי "שודדי המערות", הוא ניסוי פסיכולוגי קלאסי שבנוי מ- 2 קבוצות של ילדים בני 11 בפארק באוקלהומה, ומראה כיצד בקלות  נבנת זהות קבוצתית אקסקלוסיבית וכמה מהר הקבוצה מתדרדרת מבחינה מוסרית ומאמצת דפוסים של דעה קודמת ואנטיגוניזם לאנשים מבחוץ. החוקרים ערכו סידרה של ניסויים. בניסוי הראשון חברי הקבוצות חברו יחד בכדי לצאת נגד אויב משותף. בניסוי השני הם חברו יחד בכדי לצאת נגד החוקרים עצמם, ובניסוי השלישי הצליחו החוקרים לגרום לקבוצות לצאת האחת נגד השנייה.
	2. ניסוי כלא סטנפורד – הכוח משחית. הניסוי הידוע לשימצה שמטרתו הייתה להגיע לעומקי הרוע שבלב האדם, הסתיים בכך שגרם לפגיעה גם בחוקרים עצמם וגם במושאי המחקר. החוקרים חילקו את משתתפי הניסוי לשתי קבוצות: אסירים ושומרים. הניסוי נערך במרתפי אוניברסיטת סטנפורד שם יצרו מעין בית כלא. האסירים היו כפופים למאסר, חיפוש ללא בגדים, בדיקת כינים, גילוח הראש והתעללויות נוספות. לשומרים נתנו אלות. האסירים מרדו ביום השני ותגובת השומרים הייתה ברוטלית  וקשה. תוך זמן קצר, האסירים התנהגו בצייתנות מוחלטת, בזמן שהשומרים אימצו את השליטה על ידי התגרות והתעללות באסירים. הניסוי הזה יכול לאשר את ההנחה שלבני האדם יש נטייה לטפח רוע. הניסוי שהיה אמור להיערך שבועיים הסתיים לאחר 6 ימים עקב התעללות קשה מידי.
	3. ציות לסמכויות – הקיבולת של בני האדם לאכזריות. ב- 1963, פסיכולוג בשם מילגרם, ערך ניסוי במטרה לבדוק עד כמה אנשים מוכנים לציית לסמכויות כשהם מתבקשים להכאיב לאדם אחר. העולם עדיין תהה בקשר לנסיבות ולגורמים שהובילו לזוועות הקשות של מלחמת העולם ה- 2. למשתתפי הניסוי נאמר שהם צריכים להיות המורים של תלמידים (התלמידים היו מעין שתולים של המחקר). הם היו צריכים לגרום לשוק חשמלי בכל פעם שתלמיד לא ענה נכונה על שאלה שנשאל. מה שיותר גרוע היה שהם התבקשו להעלות את חוזק הזרם בכל פעם שהתלמיד טעה. למרות זעקות הכאב שהגיעו מהתלמידים, אותם המורים לא ראו, המשיכו המורים לתת שוקים חשמליים כפי שהורה להם המומחה שלבש חלוק מעבדה. הם המשיכו אפילו שנאמר להם שהתלמיד איבד הכרה. המסקנה? נראה שאנו בני האדם מסוגלים בקלות רבה מידי לשים בצד שיקולים אתיים ומוסרים, כשסמכות מעלינו מורה לנו לעשות כך.
	4. קונפורמיסטיות – לא להאמין לעינינו המשקרות. בשנת 1951 פסיכולוג בשם סלומון אש, ערך מחקר בכדי לבדוק עד כמה יכולת השיפוט של היחיד מושפעת מהקבוצה.  הנבדקים התבקשו למסור תשובה לשאלה על משהו מסוים. לאחר שחלק ניכר מהקבוצה מסר את תשובתו המוטעית בכוונה, 50% נתנו גם כן את התשובה השגויה. רק 25% סירבו לשנות את דעתם, ו- 5% תמיד הלכו עם דעת ההמון. המשמעות היא ששליש מהאנשים יתעלמו ממה שהם יודעים שנכון וילכו עם ההטעיה, אם הם נמצאים בתוך קבוצה שמתעקשת על כך שההטעיה היא האמת. מעניין מה עוד אנשים יהיו מוכנים לעשות תחת השפעת קבוצה.
	5. לשקר לעצמנו – דיסוננס קוגניטבי. ניסוי קלאסי שנערך ב- 1959 פסיכולוגים עיצבו ניסוי בעל שלב אחרי שלב של הטעיות, בכדי לראות עד כמה אנשים יתעלמו מנסיונם האישי, אפילו עד למצב שהם יעזרו לשכנע אדם אחר במשהו שהם עצמם לא מאמינים כי הוא נכון. היכולת הזו לשקר לעצמנו כך, מתקשרת לרצון שלנו להצטרף ולהשתלב בתוך קבוצה.
	6. מניפולציות על הזיכרון – האם אתה באמת זוכר מה ראית? ב- 1974, חוקרים ערכו מחקר שבדק עד כמה אפשר לסמוך על הזיכרון והאם אפשר לעשות מניפולציה על הזיכרון לאחר מעשה. 45 אנשים צפו בסרטון על תאונת דרכים. 9 מהאנשים התבקשו להאריך  באיזה מהירות היו המכוניות בזמן ההתנגשות. 4 קבוצות אחרות נשאלו את אותה שאלה רק שבמקום המילה התנגשות, נאמרו המילים: ריסוק, חבטה, יצירת מגע. אלו שהמילה אצלם הייתה ריסוק, העריכו את המהירות ב- 10 קמ"ש יותר מאלו שהמילה אצלם הייתה יצירת מגע. שבוע לאחר מכן, נשאלו הנבדקים לגבי שמשות מנופצות (דבר שמצביע על תאונה קשה יותר), אלו שמילת המפתח אצלם הייתה קשה יותר כמו "ריסוק" טענו שהם זוכרים זכוכיות שבורות, אפילו שבסרט לא היו שום זכוכיות. נראה כי למילה מסויימת יכולה להיות עוצמה כל כך חזקה, שהיא יוצרת לבדה אירוע שלם.
	7. המספר הקסום של הזיכרון: 7. הפסיכולוג ג'ורג' מילר כתב ב-1956 שהוא הרגיש "נרדף" ע"י המספר 7, שלא הפסיק לרוץ לו בראש מתי שהוא קרא עיתון או כל מידע אחר. לפעמים יותר, לפעמים פחות אבל תמיד זה היה 7. מילר פיתח תאוריה שהמספר ה"קסום" הזה מייצג את המספר של הדברים שאנחנו מסוגלים להחזיק בזיכרון לטווח הקצר בכל זמן נתון (פלוס מינוס 2). עוד מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו שאנשים מסוגלים ל"קבץ" דברים בזיכרון לטווח קצר – וע"י כך לזכור יותר דברים פרטניים – עדיין בסך הכל אם מחשיבים גם את הקבוצות, המספר יוצא 7, פלוס מינוס 2. אולי בגלל זה תמיד החשיבו את המספר 7 כמספר אלוהי, קסום וחשוב.
	8. האנטומיה של היסטריה-המונית: מלחמת העולמות. אורסון ולס שידר ברדיו עיבוד של הרברט ג'ורג' וֵלס "מלחמת העולמות" וגרם לפניקה בקרב 3 מליון מתוך 6 מליון המאזינים לתוכנית. מאוחר יותר, פסיכולוגים ראיינו 135 מאזינים על התגובה שלהם לתוכנית. מספר מפתיע של אנשים שנתקפו בפניקה לעולם לא טרחו לבדוק את אמינות התוכנית, ועוד מספר גבוה של אנשים האמינו בגלל שזה נאמר ברדיו. אנחנו חושבים שהיום אנחנו יותר חכמים ושלא ניפול בפח, אבל אל תהיו כ"כ בטוחים, כיום התקשורת משפיעה על הרגשות והרצונות שלנו כדרך קבע.
	9. שולחן המשא-ומתן: איומים לא עוזרים. למרבה המזל, התנהגותו של הפרט פחות מטעה ופחות אלימה מאשר התנהגותה של הנורמה הקבוצתית. בתחום הדיפלומטיה בין יחידים וקבוצות, אנשים מנסים להשיג ויתורים שהם רוצים או צריכים מאחרים, בדר"כ מבלי לוותר על יותר מדיי בתמורה. החוקרים מורגן דויטש ורוברט קראוס בדקו שני גורמים המעורבים בקבלת הסכמים: תקשורת ואיומים. הניסוי המסובך הזה הראה שמשא ומתן יותר משתלם מאשר איומים, חד-צדדיים או דו-צדדיים. לא בדיוק האישור המלהיב לקפיטליסט שאומר "המנצח לוקח את כל הקופה", אך במבט על הכלכלה של ימינו אולי אנחנו צריכים לזכור את התוצאות של הניסוי הזה.
	10. התנהגות מסוכנת: תורת-הערך. אם מדברים על כלכלה, החוקרים דניאל קהנמן ועמוס טברסקי חקרו את ההחלטות שמתקבלות במצבים מסוכנים ופיתחו תיאוריה שזיכתה אותם בפרס נובל, שימשה לניבוי העתיד הכלכלי והשפיעה על הקמפיינים השיווקיים. התגלה שהכל תלוי בהצגת הדברים. אנשים מתנהגים בצורה שונה בהתאם למצב שהוצג להם. אנשים נוטים לקחת סיכונים מתי שמוצג להם מה הם הולכים להפסיד, לעומת מצב בו מוצג להם מה הם הולכים להרוויח, בו הם נוטים פחות לקחת סיכונים. דבר זה נוגד את ההגיון שלנו, אז קח  את זה בחשבון בפעם הבאה שתנסה לבלף בפוקר..

חוקרים: לעטלפים יש מבטא

מאת אורן דותן יום שלישי, 21 ספטמבר, 2010

חוקרים אוסטרלים גילו כי גם לעטלפים יש מבטא המשתנה מאזור לאזור. החוקרים עקבו אחר 4,000 עטלפים וגילו שלכל אזור בעולם יש דיאלקט משלו.

לדברי מוביל המחקר, בראד לאו ממכון המחקר פורסט, מדענים חשדו במשך שנים שלעטלפים יש קריאות ייחודיות לכל אזור, כמו אצל חיות נוספות ובני אדם, אבל זו הפעם הראשונה שהדבר הוכח והוקלט במחקר שטח.

המחקר יסייע בשימור העטלפים ויעזור לחוקרים לזהות אותם בקלות יתרה לפי המבטא שלהם, ולא רק לפי מבנה גופם הדורש מבט מקרוב, אמר לאו.

במשפחת היונקים המעופפים בעולם יש כ-115 סוגים ואלף מינים. העטלפים הם יצורים חברותיים וחיים בלהקות המונות לעתים אלפי פרטים. תוחלת החיים שלהם מגיעה לעשרים שנה ולעתים אף יותר.

חוש הראייה אינו קריטי עבורם מאחר וחוש ההתמצאות של העטלפים מתבסס, כאמור, על הפקת גלי קול בתדרים על-קוליים. הם יודעים את מיקומם, ואת מיקום העצמים והחיות סביבם, בעזרת גלי קול המוחזרים ומעבדים את משך ההחזרה, צורת הגל המוחזר וההפרשים בין הגלים.

Category: מחקרים אוסטרליה, מבטא, עטלפים, קול

שישה דברים מטונפים יותר מהאסלה, שאתם נוגעים בהם כל יום

מאת אורן דותן יום ראשון, 26 ספטמבר, 2010

מכירים את זה שאדם אחד במשרד חולה בשפעת ובמהרה כולם חולים בשפעת? כולם היסטריים לגבי היגיינה אישית עם התכשירים היחודיים לכל איבר בגוף והנוזלים האנטי בקטריאליים לניקוי ידיים ללא סבון, אבל לרובנו אין מושג בתוך כמה חרא אנחנו שקועים עד הגבות, וממה אנחנו באמת חוטפים את כל המחלות. קבלו שישה דברים, שאתם נוגעים בהם בכל יום, ומטונפים יותר מהאסלה:

סבון

הסבון בכה מאוד, ויש לו סיבה טובה

כולנו מוצאים את עצמנו בהזדמנות זו או אחרת בשירותים ציבוריים, או בשירותים בעבודה, או במשתנות באוניברסיטה ומאז שהכל הפך לאוטומטי אנחנו בטוחים שאנחנו יוצאים נקיים. המכשול הברור ביותר היא ידית הדלת, שתמיד רטובה מעט או מכוסה במשהו שהיה פעם רטוב וירוק ועכשיו הוא התייבש. הידית שתמיד גורמת לכם לדמיין את האדם האחרון שמשך אותה אחרי שהוא לא שטף ידיים. לזה יש כמה פתרונות, כמו בעיטת קרטה מדויקת או שימוש בחתיכת נייר (אבל גם הידית של מתקן הניירות תמיד רטובה!) אבל המכשול האמיתי – הרוצח השקט – הוא ללא ספק דיספנסר הסבון הנוזלי.

רבים חושבים שאין סכנה בהוצאת קצבת הסבון ממתקן סגור כי גם אם הוא לא נקי, אתם גם ככה שוטפים עכשיו ידיים. אבל לפי מחקר שערך החוקר ג'ונת'ן סקסטון, רבע מהדיספנסרים בחדרי שירותים ציבוריים פולטים בקטריות חיות יחד עם הסבון. הבקטריות נכנסות לרוב כשמחליפים את הסבון וכשהדיספנסר פתוח (כפי שקורה במקרים רבים). הדיספנסרים שהיו נקיים היו כולם מכוסים, אז שווה להתייחס למקדם הסיכון הזה, ולא לשכוח את הברז – אם הוא לא אוטומטי, תנחשו מה – הוא גם מטונף.

לפחות הסבון קצת מציל את המצב אחרי שנגעתם במתקן נייר הטואלט, בנייר הטואלט, בידית דלת התא, בקרש האסלה (בטעות עם הקצה של האצבע, אבל גם זה נספר – תפסיקו לשקר לעצמכם שעל הציפורן החיידקים לא יכולים לטפס כי היא חלקה מדי), ולבסוף (תופים) – בידית הניאגרה. בסוף נשאר רק לשאול, איפה יתפסו אתכם החיידקים ברולטה הזאת – לפני הסבון או אחרי הסבון?

כסף

לא תאמינו כמה חרא יש בכסף שלכם

מה משותף לארנק שלכם ולמאורת סמים? בשניהם יש שרידים של קוקאין. מחקר שנערך בשנת 2008 הראה כי שטרות בכל העולם מכילים שרידים של הסם, שנהוג להסניף אותו עם שטר מגולגל. המחקר הקיף מדינות בכל העולם אבל את המקום הראשון תפסה כמובן ארצות הברית.

אי אפשר להתמסטל מהשטרות מאחר וכמות הקוקאין בהם מזערית, אבל זה נותן קצת פרספקטיבה לאיכות הספיגה של הניירות האלה. עכשיו דמיינו מה נתפס בכל פעם שמישהו מחזיק את השטר ומעביר אותו למישהו אחר: השיפוצניק שהרגע סיים לפתוח סתימה, החשפן שאוסף שטרות כל ערב בתחתונים המזיעים שלו, עובד תחנת הדלק שמחזיר עודף ללקוחות רגע אחרי בדיקת שמנים, הדייג שקונה בקבוק ליטר וחצי אחרי שסיים לנקות את הדגים מאיברים פנימיים וקשקשים, השוחט שהרגע סיים לערוף ראשי תרנגולות, המוכר שהרגע התעטש מולכם ואינספור האנשים שמסתובבים שם בחוץ.

דרך אגב, הכסף לרוב מהודק בארנק המונח בכיס וכך החיידקים נהנים מחום גופכם ומעוד כמה תנאים אידיאליים להתפתחותם. תחשבו על זה בפעם הבאה שתראו מישהו מתעטש לידכם בקופה בסופר.

כביסה

המממ... מריח טוב החרא הזה

רוב האנשיםלא יודעים שיש בסביבות 0.1 גרם צואה בממוצע בכל זוג תחתונים, בכל מקום, בכל שעה, על כולם. כולנו מסתובבים עם חתיכת חרא קטנה במכנסיים ומעבירים אותה ממקום למקום. ברחוב ובמשרד זה לא נורא אבל דמיינו כמה חיידקי אי-קולי מתעופפים באוויר במכבסה הציבורית. בערך מאה מיליון, אם באמת תהיתם.

הג'רמופוב הידוע, צ'ארלס גרבה, ערך מחקר בנושא בטוסון ובטמבה ביי בארה"ב וגילה כי 60% ממכונות הכביסה מפיצות קוליפורמים וכ-10% מפיצות חיידקי אי-קולי. כך שמכונות כביסה ממש לא יעילות בניקוי חרא, או שאנשים בטוסון מחרבנים בתוך מכונות הכביסה.

אתם יכולים לשטוף את הבגדים עם אקונומיקה, אם תרצו לנקות אותם באמת, אבל הפיתרון הכי טוב הוא קודם כל לא לקחת ערימת בגדים שהרגע יצאה מהמכונה ולדחוף לתוכה את הפנים כי הריח טוב. ואל תאמינו לאנימציה הפסאודו-מדעית בפרסומות של אבקות הכביסה – הנקודות הירוקות לא באמת מוציאות את כל המעויינים החומים מסיבי הבד.

המקלדת

אם אתם קוראים את זה, רוב הסיכוי שהאצבעות שלכם נמצאות במרחק של כמה סנטימטרים ממקלדת, או עליה. תמיד ידעתם שהמקלדת שלכם די מלוכלכת, אבל אין לכם מושג עד כמה היא מטונפת, וזה בהנחה שמדובר במקלדת הביתית שלכם. אם אתם עובדים במשרד, ועוד אנשים עובדים על אותה מקלדת, תדעו שאתם שוחים בתוך צלחת פטרי. מספיק לדפוק את המקלדת על השולחן כמה פעמים כדי לגלות כמה שאריות אוכל, שיער, ציפורניים, עור מת ועוד כל מיני מרעין בישין מצאו בית חם בין המקשים שלכם. מה שאתם לא יכולים לראות זה את מיליארדי החיידקים שגם חולקים את המשטח.

בזמן שבאסלה הממוצעת, בשירותים של משרד, יש בסביבות מאה חיידקים לכל חמישה סנטימטרים מעוקבים, במקלדת שלכם יש 3,925 חיידקים בממוצע על אותו שטח. כמעט פי מאה! איך זה יכול להיות? בקלות, השירותים מנוקים בקביעות עם חומרים אנטי בקטריאליים ששורפים את החיידקים, בעוד המקלדת זוכה לחצי ניגוב עם מטלית פעם בחודש, וזה כולל רק את החלק העליון של המקשים.

מבפנים היא מצופה שומשום וקשקשים. יאמי

כל מה שאי פעם נשפך לכם, נדבק לכם לידיים או נפל לכם מהפה הופך להיות תרבית לחיידקים שמצטברים שם ללא מפריע. וזה בלי לציין את הכתמים הדביקים החומים שהצטברו לכם בתחתית ועל מקשי העכבר. אז בפעם הבאה שתדאגו לשים ריבועי נייר טואלט על הקרש ולקרצף את הידיים ביציאה מהשירותים, תזכרו מה מחכה לכם בעמדה, בזמן שאתם אוכלים את הרוגעלך של הבוקר ומקלידים.

הטלפון

פיסת טכנולוגיה נוספת שמנצחת את האסלה, בכל הנוגע לחיידקים, היא הטלפון שאתם מחזיקים ליד הפה כל כך הרבה שעות ביום. אין זה מפתיע שמכשיר בו אתם אוחזים גם אחרי שנגעתם בפח הזבל וגם אחרי ששיחקתם עם הכלב יהיה מטונף, מה שמפתיע זו כמות החיידקים שמתנחלת על הספיקר ועל המקשים.

זוכרים שבאסלה ממוצעת במשרד יש כמאה חיידקים לכל חמישה סנטימטרים מעוקבים ובמקלדת יש בסביבות 3,925 חיידקים? על הטלפון במשרד יש בסביבות 50 אלף חיידקים לכל חמישה סנטימטרים מעוקבים. פי חמש מאות!  מכירים את זה שמישהו מתקשר ומבקש את האדם שיושב לצידכם? תחשבו על זה בפעם הבאה שתעבירו למישהו את הטלפון.

הפה

אולי תשתה קצת אקונומיקה

מרבית הלכלוך שאתם נתקלים בו ביום-יום מגיע לרוב מפתח רטוב אחד ומאוד מטונף – הפה שלכם, והפיות של כל האנשים סביבכם. האיבר הזה שאתם משתמשים בו לאכול, לדבר ולנשום הוא לא פחות מתותח חיידקים.

כשחושבים על זה, הפה הוא המקום המושלם לחיידקים: חם, לח ונמצא בקשר ישיר עם כל העולם החיצון. אם מחשיבים הרגלים כמו לעיסת עטים, ליקוק קצות האצבעות וקסיסת ציפורניים אז מבינים מאיפה הכול מגיע לשם, וזה בלי הימים שמישהו פשוט מתעטש לכם לתוך הפרצוף. אבל יש נקודת אור בכל העומס הבקטריאלי הזה – זה נותן קצת מושג כמה חזקה וקסומה המערכת החיסונית שלנו.

ומה מצבנו ביחס לאסלה? מדענים שחקרו את הנושא כבר הפסיקו לספור ורק ציינו שכמות החיידקים בפה עומדת על מיליונים לכל חמישה סנטימטרים מעוקבים. אבל אנחנו לא מדברים רק על כמות אלא גם על איכות ומגוון. פה ממוצע מאכלס בסביבות 700 סוגים שונים של בקטריות. תחשבו על זה בפעם הבאה שתצפו בתשדיר נגד מריחואנה – זה לא הגראס שמסוכן, זו הפיה של הבאנג.

למען הגילוי הנאות, אני גם משחק עם הכלבה בגינה, גם אוסף לה את החרא, גם זורק זבל וגם יושב כל היום ליד המקלדת. המידע המובא לעיל לא אמור לגרום לכם להישמר מכל מגע עם חפץ ולשטוף את הידיים באובססיביות כל ארבע דקות – בשביל זה יש לכם מערכת חיסונית. רק תזכרו מאיפה חטפתם את השפעת בפעם הבאה שתשבו בבית מנוזלים עם אף אדום ונפוח, משותקים מול הטלוויזיה.

Category: מחקרים בקטריות, בריאות, היגיינה, חיידקים, טלפון, כביסה, כסף, מחלות,מקלדת, ניקיון, סבון, פה

האם חיות מסוגלות להגיע להתעלות רוחנית?

האם חיות מסוגלות להגיע להתעלות רוחנית?

מאת אורן דותן יום שלישי, 26 אוקטובר, 2010

הינשוף שתבע את אלוהים. צילום: brendan lally מתוך Flickr

ראיתם פעם את הכלב שלכם בוהה מהמרפסת לשמיים ותהיתם על מה הוא חושב? לדברי קווין נלסון, פרופסור לנויורולוגיה באוניברסיטת קנטאקי, חיות, ולא רק בני אדם, גם נהנות מחוויות רוחניות. נלסון חוקר את תופעת החוויה הרוחנית במשך כשלושה עשורים והמחקר על בעלי החיים הוא למעשה שלוחה של המחקר הראשי. לפי מחקריו, החוויה הרוחנית מקורה בחלק פרמיטיבי של המוח האנושי – חלק אותו אנו חולקים עם עוד חיות בעלות מבנה מוח דומה. מכאן שבתיאוריה הגיוני שלחיות יש חוויות רוחניות, הבעיה נעוצה בהוכחה – איך אפשר לדעת אם לולה הכלבה חווה רגע של התעלות או שהיא סתם נתפסה על איזה נצנוץ באופק?

"מאחר ורק בני האדם ניחנים ביכולת להביע במילים את העושר הרוחני של חוויות מסוג זה, הסיכוי שנדע בדיוק מה מתרחש בחוויה הסובייקטיבית של בעלי חיים נמוך", אומר נלסון. "עם זאת, למרות המגבלה, עדיין ניתן להסיק כי אנחנו לא היחידים שנהנים מיכולת זו מאחר והחוויה הרוחנית נובעת מהאזורים העתיקים והפרימיטיביים ביותר במוחנו". המחקר יפורסם בספרו של נלסון, "הפתח הרוחני במוח" שייצא לאור בינואר 2011

לדבריו, "אנחנו יודעים שאם אנחנו משבשים את פעילותו התקינה של האזור במוח ששולט בראייה, בתנועה ובכושר ההתמצאות אצל בני אדם, אנחנו יכולים לגרום לחוויה חוץ-גופית אצל נסיינים ממש כמו שמדליקים את האור בהרמת מתג. אין שום סיבה שתהליך דומה לא יתרחש בכלבים, חתולים או בפרימטים אחרים".

תופעת האור הלבן מוכרת מסיפורים רבים של אנשים שפגשו את המוות וניצלו. המנהרה השחורה, שבסופה אור לבן בוהק, נגרמת כתוצאה ממחסור דם במוח. בסיטואציות מסוכנות, כשהלב מפסיק להזרים דם או כשאנחנו מתעלפים, הראייה כושלת לפני רוב מערכות הגוף האחרות, ומחוויה זו צמחו המון אמונות ומסורות במהלך ההיסטוריה. אנשים שניצלו וחוו רגע של התעלות קיימים בדיוק כמו בעלי חיים שראו את המוות וחוו את התופעה. לגבי הפרשנות של בעלי החיים לאור הבוהק – אז זה אפשר רק לנחש, אך החוויה עצמה נחווית.

כאלב-אללה הוא אכבר. צילום: אורן דותן

גם חוויות מיסטיות, שמקורן במערכת הלימבית במוח, ומעודדות תחושות מסתוריות ופליאה אפשריות בקרב בעלי חיים כמו סוסים, חתולים וכלבים. מבנה המוח הדומה מעלה אפשרות שיש להם אפילו תחושת אחדיות עם הקוסמוס. מארק ביקוף, פרופסור לביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קולורדו, גם מאמין, בדומה לפרופסור נלסון, שלחיות יש חוויות רוחניות אותן הוא מגדיר כחוויות לא חומריות אך מוחשיות ופנימיות, אותן ניתן להשוות לחוויות רוחניות של בני אדם.

גם הוא וגם חוקרת הפרימטים, ג'ין גודאל, צפו בשימפנזים רוקדים בטירוף תחת מפלי מים שהופיעו אחרי גשמים עזים. חלק מהשימפנזים רקדו עם עצמם עד שהגיעו למצב דמוי טראנס, בדומה לבני אדם בעת טקסים דתיים ורוחניים. גודאל תוהה, "השימפנזים התיישבו על סלעים ובהו במים הנופלים, האם לא ייתכן שהם החלו לרקוד לאחר שחשו פליאה ויראה לנוכח המראות האלה?"

מתי הוא יורד מהר סיני? הוא אמר שיש לו הפתעה בשבילנו, אני מקווה שזה חציר

מאחר ומדובר רק בהשערות ומסקנות מלומדות, עדיף להשאיר את הנושא הזה פתוח ולא לקבוע חד משמעית האם רק אנחנו מסוגלים להתחבר לרמה גבוהה יותר של תודעה וקיום. אמנם החוקרים לא מביאים הוכחה חותכת ובעיקר מעלים שאלות ותהיות, נחמד יותר להניח שגם שאר בעלי החיים, שהגיעו מאותו מקור קדמון כמונו ועשויים מאותו אבק כוכבים, גם הם מסוגלים לחוש את פלא הבריאה ולא רק עסוקים בענייניהם היומיומיים השגרתיים.

ניתן אפילו להסיק שחוסר היכולת שלהם לספק הסברים לתופעות סביבם, בשילוב היכולת לחוות חוויות רוחניות, הופכות אותם להרבה יותר רגישים מאיתנו – שכבר התרגלנו לספק הסבר הגיוני לכל סיטואציה והתרחשות. אז בפעם הבאה שהכלב, החתול או אפילו האוגר שלכם מתרכז בנקודה ההיא על הקיר – תנו לו ליהנות מקצת חופש פולחן.

Category: מחקרים בעלי חיים, חוויה חוץ-גופית, חתול, כלב, סוס, רוחניות, שימפנזה

מחקר: מגיפת השמנת היתר תוקפת גם חיות

מאת אורן דותן יום ראשון, 28 נובמבר, 2010

אין ספק שהאנושות, ובעיקר המערב, הולכת ומשמינה. טנקים אנושיים, עם חריץ חשוף בגודל של מתקן אופניים, הם כבר לא מראה נדיר וכולנו יודעים שהאוכל שלנו יותר מזיק ממועיל. כעת נראה כי בעלי החיים, המתקיימים במקביל אלינו, גם משמינים. מחקר שנערך על 12 אוכלוסיות שונות של שמונה זנים שונים של יונקים, בהם חולדות ביבים, חיות מעבדה וחיות מחמד, מראה כי גם הם השמינו בממוצע בעשורים האחרונים.

"יכול להיות שלכל זן יש סיבה אחרת להשמנה", אומר מוביל המחקר דיויד אליסון מאוניברסיטת אלבמה בברמינגהם. "מה שמעניין זו האפשרות שיש גורם אחד שמשותף לכולנו".

תביא לי מקבונזו כפול על גחלים עם שייק גדול, יא זאלאמה. צילומסך מתוך: discovery.com

חלק מהממצאים היו חד משמעיים – חולדות בבולטימור שמנות בכארבעים אחוזים מהחולדות שחיו שם בשנת 1948. אז או שהמזון שהן אוכלות מהפחים משמין יותר או שחתולים מעדיפים חולדות קטנות וכך רק השמנות שורדות. בנוסף, אנחנו נוטים להאכיל את חיות המחמד שלנו במזון שמן יותר – הלחם שאתם זורקים לכלב היום משמין יותר ומזין פחות ממה שהיה לפני שישים שנה.

ממצאים אחרים היו קצת יותר מסתוריים. חיות מעבדה כמו חולדות, עכברים וארבעה יונקים שנבדקו, מקבלות מזון תחת פיקוח – אז למה הן גם השמינו עם השנים? אחת התשובות האפשריות היא שחילוף החומרים של בעלי החיים השתנה עם השנים. אפשרויות נוספות, לפי אליסון, הן כימיקלים באטמוספירה, וירוס או שינוי בטמפרטורה של כדור הארץ ובמעבדות.

יש ראיות התומכות בכל אחת מהאפשרויות כגורם להשמנת היתר. לדוגמה, ידוע שהכימיקל טריביוטילטין, אותו ניתן למצוא בצבע של ספינות, גורם לעכברים להשמין. בקשר לטמפרטורה, ידוע שכשבעלי חיים נינוחים ואינם מוטרדים מחום או קור, קל יותר להאכיל אותם. כלומר, בטמפרטורות מסוימות, התיאבון של בעל חיים גובר.

אתה מתכוון לסיים את הכריך הזה? צילום: דן פרי מתוך flickr.com

אליסון נתקל בממצאים במקרה, אך ברגע שהבין שהמשקל הממוצע של בעלי חיים בעלייה, הוא התמקד במחקר הזה. בכל הבדיקות שערך הוא גילה שהאוכלוסייה משמינה בפרק זמן של עשר שנים או יותר.

אך מלבד אנקדוטה משעשעת, למחקר הזה יש השפעה גם עלינו בני האדם. "התשובה לשאלה הזו תהיה התשובה לשאלה למה בני אדם סובלים מהשמנת יתר כיום", אומר ארני אסטרופ מאוניברסיטת קופנהגן, שלא השתתף במחקר. "למה אנשים כל כך רעבים עד שהם אוכלים 20% יותר ממה שהם צריכים? כל כך הרבה שומן, משקאות קלים וכל שאר הג'אנק פוד אינם הסבר מספיק לסיבה בגינה האנושות מאבדת פרופורציות".

לדברי ברברה קורקי מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון, "אני פתוחה מאוד לממצאים מאחר ואנו עדיין לא גילינו את הסיבה האמיתית למגיפת השמנת היתר. ברור שאי אפשר להשמין בלי לאכול יותר מדי אבל למה אנשים אוכלים כל כך הרבה, מלכתחילה?"

אז מה שברור זה שכולנו הופכים ליותר ויותר עגלגלים, וגם הכלבים והחתולים שבביתנו, וגם החולדות שחופרות בפחים באישון לילה, וגם הארנבים והכלבים והעכברים המסכנים במעבדות, הסובלים כדי לספק את סקרנותם הסדיסטית של מדענים. אז אולי במקום לחפש את הסיבה ולהאשים את עצמנו, אפשר פשוט לפתוח עוד פחית של קולה ולחכות שהמחקר בנושא יסתיים.

Category: מחקרים ארצות הברית, בוסטון, בעלי חיים, ברמינגהם, השמנה, השמנת יתר,חולדה, חיות מעבדה, חתול, כלב, מחקר, עכבר, קופנהגן